החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע
שניתן על ידי כב' השופטת ליפשיץ בת"ק 39365-04-13 מיום 2.1.14
רקע וטענות הצדדים:
1.המשיב הגיש תביעה בבית משפט לתביעות קטנות בבאר שבע, לתשלום נזקי רכוש שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים, שאירעה ביום 28.2.13, בה נפגע רכבו מרכב בבעלות המבקשת. אין חולק כי הנהג שנהג ברכב המבקשת, פגע ברכבו של המשיב שהיה באותה עת בעצירה מוחלטת בחניה, כשהוא נוסע אחורנית וגרם לו נזק לרכב.
2.המשיב פנה אל המבקשת בבקשה לפיצוי בגין הנזק שנגרם לו, תוך שצירף גם דו"ח שמאי. לטענת המשיב בכתב התביעה, לפי חוות דעת שמאי מוסמך עלות תיקון הנזק הינה בסך של 4,481 ₪, וכן קיימת ירידת ערך בסך של 1,466 ₪. המשיב דרש אף את עלות שכ"ט השמאי בסך 500 ₪. בסך הכל עתר לפיצוי על הנזק הישיר והעקיף שנגרם לו בסך של 6,447 ₪. משהמבקשת לא נענתה לבקשתו, הגיש המשיב תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות לתשלום הסכום האמור בגין הנזק שנגרם לו לטענתו.
3.המבקשת בכתב הגנתה ציינה, כי מבירור שהיא ערכה מול נהג הרכב עלה, כי נגרמה שריטה קלה לרכבו של המשיב, שריטה שעלות תיקונה מגיעה לסך של מאות שקלים בלבד, ומכאן הנזק מופרז ומופרך.
בדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 2.1.14 העיד המשיב, וכן נציג מטעם המבקשת ונהג הרכב. הנהג שנהג ברכב המבקשת אישר, כי הוא אכן פגע ברכבו של המשיב כאשר היה בנסיעה ורכבו של המשיב היה בחניה, תוך שציין כי: "ביצעתי את הנזקים שמופיעים ברכב שלו" (עמ' 3 שורה 28).
4.בפסק הדין שניתן בתום הדיון קבע בית המשפט, כי אין מחלוקת כי הרכב בבעלות המבקשת נסע ברוורס ופגע בחלק הימני אחורי של רכב התובע.
באשר לגובה הנזק, קבע בית המשפט לאחר שעיין בחוות דעת השמאי ונתן דעתו על כך שהמוסך בו תוקן הרכב הינו בבעלות המשיב כי טרם שולמו הכספים בגין תיקון זה, וכי הנזק שנצפה בתמונות אינו משמעותי; כי רכיב העבודות בחוות הדעת הינו מוגזם ואינו משקף את הנזק האמיתי. עוד צוין, כי מרבית הנזק הינו ברכיב העבודות ולא בחלקי חילוף ולכן לא ראה בית המשפט לנכון לפסוק את מלוא הנזק שצוין ועל דרך האומדנה קבע שהנזק הכולל יעמוד על סך של 3,000 ₪ (תחת הסכום של 4,481 ₪ שצוין בחוות דעת השמאי).
באשר לירידת ערך, קבע בית המשפט, כי לא הובאה כל ראיה סותרת בענין זה ומכאן חוות דעת שמאי בעניין זה תיוותר בעינה. לאור האמור חייב בית המשפט את המבקשת לשלם למשיב סך של 4,966 ₪ (עלות תיקון הרכב, ירידת ערך ושכ"ט שמאי) וכן הוצאות משפט בסך 300 ₪.
על פסק דין זה מוגשת בקשת רשות הערעור שבפני.
5.בבקשתה טענה המבקשת כי שגה בית המשפט כאשר ביסס את הנזק על דרך האומדנה, כאשר נזק זה הינו בעניין שבמומחיות; כי העובדה שהשמאי לא זומן לעדות עומדת למשיב לרועץ ומעוררת חשד כי יש דברים בגו; כי היה על בית המשפט לקבוע שלא הוכח שיעור הנזק ולדחות התביעה; כי לא התאפשר למבקשת למצות את החקירה הנגדית ולהוכיח כי הנזק מופרך ונועד לאפשר למשיב להתעשר שלא כדין על חשבונה. עוד נטען, כי שגה בית המשפט כשחייב את המבקשת בפיצוי בגין ירידת ערך למרות שהוכח על ידה שהרכב היה מעורב בתאונות קודמות וכי לא היה כל מקום בחיוב בגובה כזה כאשר מדובר בתאונה שהוגדרה על ידי המשיב עצמו כמכה קלה. עוד נטען, כי אין המדובר בפסק דין המבוסס על עדויות והתרשמות מעדים ועל כן יש מקום שבית משפט זה יתערב בפסק הדין.
דיון והכרעה:
6.לאחר ששקלתי את טענות המבקש וקראתי את פסק דינו של בית המשפט קמא, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה מבלי לבקש את תגובת המשיב, וזאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
7.תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולים המקובלים, על ידי קיום הליך מהיר ולא יקר. זאת בעוד שהגשת תביעה במסלולים הרגילים לעיתים אינה כדאית בשל סכום התביעה הנמוך אל מול עלות ניהול ההליך. בתי המשפט לתביעות קטנות נועדו אף למנוע את הצפתם של בתי המשפט בתביעות בסכומים קטנים, על ידי ניהול ההליך בצורה מהירה ויעילה [ראו: רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177, עמ' 191 (1994). ראו גם: רע"א 5711/08 פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ (17.09.09); רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' מנדל (18.01.07)].
8.מתכלית זו אף נובעת קביעתו של המחוקק כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות (סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). מכאן המשקל המשמעותי שיש לתת להכרעת בית המשפט אשר בפניו נדון העניין.
בשים לב לייחודו של ההליך כמתואר לעיל ואופן הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, נקבע עודכי בקשת רשות ערעור לא תתקבל כדבר שבשגרה, מאחר ויהיה בכך להביא להארכת ההתדיינות ולייקור ההליך, ובכך תסוכל מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות.
9.מן הכלל אל הפרט: בחינת טענות המבקשת אינה מגלה כל טעם המצדיק קבלת הבקשה. בית המשפט שמע את הצדדים, בחן את חוות הדעת שהוגשה, שמע את המשיב ואת נהג הרכב שגרם לתאונה, ועל כל אלו ביסס את מסקנותיו ופסק דינו.
אציין כי גם אם השמאי לא זומן לחקירה על חוות דעתו, הרי חוות הדעת הוגשה מטעם המשיב ללא שהוגשה חוות דעת נגדית מצידה של המבקשת. זאת ועוד, על החלק הארי של העובדות ולש ממצאי חוות הדעת לא היתה למעשה מחלוקת, היינו על כך שנהג רכב המבקשת הוא שפגע ברכבו של המשיב, על מיקום הפגיעות ברכבו של המשיב ועל מהות הפגיעות עצמן.